מה אתם רואים? את החלק המלא או את מה שחסר?

כבני אדם וכהורים, אנו נוטים להתמקד יותר בקשיים שקיימים בבית שלנו. המיקוד בקשיים גורמת לנו להתייחס לדברים הטובים והנעימים סביבנו כמשהו מובן מאליו ולעיתים אפילו לפספס את הטוב.

כשאנחנו מדברים בקבוצות הורים על נושא של גבולות, אני מבקשת מהורים לכתוב על דף אילו כללים נשמרים אצלם בבית באופן שגרתי, ומה לדעתם עוזר לכללים הללו להישמר ולהתנהל בצורה תקינה. הורים רבים משתהים אל מול הדף ומתקשים למצוא כללים שנשמרים בביתם. כשאני שואלת אותם האם הם אוכלים ארוחת שישי יחד באופן קבוע, אולי הם עושים קידוש, האם כולם מתקלחים והולכים לישון – רובם יגידו "כמובן שכן".

כשאנחנו מסתכלים מה קורה אצלנו בבית, תמיד אפשר למצוא כללים שמתקיימים – העניין הוא שלעיתים קרובות אנחנו ממוקדים בקשיים ובמה שלא עובד לנו ואז כל מה שכן עובד ושגרתי כל כך טריוויאלי עבורנו עד כי איננו סופרים את זה כהצלחה.

אם נבחר להתמקד ולהחשיב את הדברים הטובים זה קודם כל יכול להרגיע אותנו קצת ("אולי לא הכל כל כך נורא כמו שאני חושב"). דבר נוסף, מתוך ההבנה של מה תורם לכך שכולנו לדוגמא, מצחצחים שיניים לפני השינה (כי זה מבוסס על ערך שחשוב לנו – בריאות, נתנו דוגמא אישית, אנחנו עקביים ומתמידים בצחצוח כל בוקר וערב וכדומה) נוכל להשתמש באותן תובנות וליישם אותם בכללים אחרים שטרם הצלחנו להנחיל ולהבין מדוע כללים מסויימים לא עובדים לנו. האירו לעצמכם בפנס את הדברים הטובים ופרגנו לעצמכם על דברים שמצליחים לכם – קטנים ככל שיהיו… ובעיקר – אל תקחו דבר כמובן מאליו.