זמן איכות עם הילד, מכירים? לא רק סיסמא

כל ילד זקוק להרגיש ייחודי עבור ההורה שלו. זה צורך פסיכולוגי חשוב ביותר שאנחנו יכולים לספק ביוזמתנו ובקלות יחסית (לא מחייב יציאה מהבית או הוצאה כספית) אז מה המינון המומלץ?

כשהתחלתי להנחות קבוצות שאלתי את הבן שלי שהיה אז ממש צעיר, מה בעיניו הכי חשוב שהורים יידעו? בלי היסוס הוא אמר "שהם צריכים להיות עם הילדים שלהם".

"זמן איכות" הוא ביטוי שרובנו מכירים אבל מעבר לזה חשוב להבין איזה צורך פסיכולוגי הוא בא למלא. חישבו על סיטואציה שבא כל יום אבא חוזר מהעבודה בשעה 19:00, והילד ישר מתקרב ונצמד אליו כדי להתחיל שיחה, מבקש לשחק, הולך אחריו לכל מקום בניסיון ללכוד את תשומת ליבו ולבלות איתו זמן.

האבא שחזר כל כך עייף מיום עבודה: "עוד מעט, רק נכנסתי, תן לי לשטוף ידיים ולאכול משהו ולהחליף כמה מילים עם אימא" וככה נגמר לו הערב והגיע הזמן להתקלח והילד שחיכה יום שלם לדקות האלה במחיצת אביו הולך לישון. וכך עובר לו יום אחרי יום אחרי יום והצורך הכל כך חזק הזה של הילד להרגיש ייחודי עבור ההורה שלו לא מקבל מענה.

במקרים רבים אנחנו נראה את הילד נוקט בהתנהגות מפריעה כי הוא הבין די מהר שתשומת הלב מגיעה רק כאשר הוא מרביץ לאחיו הקטן, כשהוא בוכה, משקר, מקלל או שובר משהו.

כשילדים חולים אנחנו נותנים להם תרופה או אנטיביוטיקה – זמן איכות זה האנטיביוטיקה הרגשית לצורך הרגשי הבסיסי של הילד להרגיש אהוב ורצוי, שיש לו מקום בטוח בלב ההורה. כשאנחנו נותנים לילד את הזמן הקבוע מיוזמתינו זה הטיפול המונע הטוב ביותר ואנחנו רואים ירידה משמעותית בהתנהגויות המפריעות.

מה המינון המומלץ?

בתקופות קשות שבהן הילד ממש מאתגר אותנו מבחינת ההתנהגות שלו, מומלץ למצוא כמה דקות ביום בין 12-15, שבו אנחנו עושים משהו יחד (עם כל ילד בנפרד) שכיף גם לנו וגם לו כמו משחק משותף, זה גם יכול להיות זמן שאני יושבת לידו באמבטיה, או מקריאה סיפור - העיקרון הוא שזה בארבע עיניים בלי האחים והאחיות. בתקופות יותר קלות אפשר לרדת בתדירות כמובן.

אז רגע לפני שאנחנו אומרים "עוד מעט" או "לא עכשיו" חשוב להבין שזה לא סתם ניג'וס אלא שעבור הילד או הילדה שלנו, ההרגשה הזאת שאני אהוב/ה הוא כמו אוויר לנשימה, ופשוט אי אפשר בלי החמצן הזה.